שני הדברים שקובעים במידה רבה מאוד את חווית המציאות שלנו, הם המלים שבהן אנחנו מדברים עם עצמנו, והתמונות או הסרטים שאנחנו רואים בראשנו. וכשאני אומר "חווית המציאות", על פי התפיסה שלי זו היא למעשה המציאות שלנו. אם נבדוק לעומק כיצד אנחנו חווים את העולם שסביבנו, נגיע למסקנה שאין מציאות אחרת זולת זאת שבראשנו. זוהי למעשה המסקנה שאליה הגיע דקארט: "אני חושב משמע אני קיים". הדבר היחיד שאני יכול להיות בטוח בו הוא עצם קיומי. כל השאר זו בחירה שלי, בין אם מודעת או לא מודעת. אבי שהיה פרופסור לביולוגיה, נהג לומר לי שאין עובדות, אלא רק פרשנות של עובדות. שנים רבות לאחר מכן פגשתי שוב בגישה הזאת בקורס NLP של יוסי קדמי.
המלים שאנחנו אומרים לעצמנו והתמונות שאנחנו רואים בדמיוננו, אלה כלי העבודה העיקריים שלי בהנחיית NLP. בבסיס השיטה עומדת ההנחה שאין "אמת", או לכל הפחות שהדבר החשוב איננו אם מה שאני מאמין בו הוא אמת או שאינו אמת. מה שחשוב זה האם האמונה הזאת משרתת ומקדמת אותי, או פוגעת בי וחוסמת אותי. הנחה נוספת היא, שלדברים ולהתרחשויות בחיינו אין כל משמעות כשלעצמם. אנחנו אלה שבוחרים איזו משמעות להעניק לדברים.
בעזרת השאלות שנבחר לשאול את עצמנו, נלמד להסתכל על המציאות מנקודת מבט שונה. לתאר לעצמנו את ה"עובדות" בצורה כזאת שתשרת ותקדם אותנו, ולא בדרך שתבלום ותעצור אותנו מלממש את עצמנו. בעזרת תהליכים המבוססים על דמיון מודרך, נוכל לעקוף את מנגנוני הביקורת של המודע – אלה שאומרים לנו: "תפסיק לרמות את עצמך", "תהיה מציאותי" וכו'. הרי גם כשאנחנו אומרים לעצמנו דברים כמו: "אין לי חברים", "אני לא טוב בעסקים", איך אוכל להכיר מישהו ולהתחתן אם אני גרה בחור הזה" – גם אז אנחנו מרמים את עצמנו! אלה בסך הכל מלים שאנחנו אומרים לעצמנו, וסרטים ותמונות שאנחנו מקרינים על המסך בדמיוננו.
תהליך NLP נועד להעצים; לאפשר לנו להפנות את תשומת הלב למה כן מצליח לנו, מה אנחנו כן יכולים לעשות. הרי כשאנחנו כבר מצליחים, הרבה יותר קל להצליח עוד יותר. בדרך כלל נציב מטרה קונקרטית, מדידה ומוגדרת בזמן. מציבים מטרה, מבצעים תהליך, ובסוף התהליך המונחה בוחר פעולה ספציפית ותחומה בזמן שאותה יש לבצע כצעד מוחשי אל המטרה.
ב NLP אנחנו מניחים שבפרק הזמן שבין הפגישות האדם עבר כברת דרך – משהו השתנה. לכן הפגישה איננה המשך ישיר של הפגישה הקודמת. מאפשרים לדברים לקרות, ורק אם יש צורך קובעים פגישה נוספת, ושוב מציבים מטרה המתאימה למצב הנוכחי. אין צורך להגדיר מספר מסוים של פגישות. במקרים רבים יספיקו שתיים או שלוש פגישות כדי להשיג התקדמות ממשית, ולפעמים תספיק פגישה אחת. כאשר יעלה צורך – מטרה חדשה, או רצון לחזק את השינוי שכבר הושג – נוכל לקבוע פגישה נוספת.